יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

בא לי לברוח מכאן

כל רגע כאן עושה אותי עצובה קצת יותר

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

בכיתי יותר מדי הבוקר, כואבות לי העיניים

אני צריכה מישהו כל כך. אני לא רוצה להיות לבד עכשיו.

חשבתי שזה קורה רק לאנשים אחרים, שאצלי הכל יהיה מושלם

אמא אמרה לי שבחיים יש גם שמחה וגם עצב

יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

Happy Hanukkah!

http://www.ifeel.co.il/pagemodule/image1/747/29747/380x225.jpg

BEST HOLIDAY EVAAA

שאחזור מהטיול אני ואמא נכין סופגניות ונזריק דולסה דה לצ'ה (דיסטרבינג אך כיפי!)

BTW loving the cherryblossomgirl pics for Xmas

יום שבת, 22 בנובמבר 2008

elbow

















































































My brother and I used to play a game. I'd point to a chair. "THIS IS NOT A CHAIR," I'd say. Bird would point to the table. "THIS IS NOT A TABLE." "THIS IS NOT A WALL," I'd say. "THAT IS NOT A CEILING." We'd go on like that. "IT IS NOT RAINING OUT." "MY SHOE IS NOT UNTIED!" Bird would yell. I'd point to my elbow. "THIS IS NOT A SCRAPE." Bird would lift his knee. "THIS IS ALSO NOT A SCRAPE!" "THAT IS NOT A KETTLE!" "NOT A CUP!" "NOT A SPOON!" "NOT DIRTY DISHES!" We denied whole rooms, years, weathers. Once, at the peak of our shouting, Bird took a deep breath. At the top of his lungs, he shrieked: "I! HAVE! NOT! BEEN! UNHAPPY! MY WHOLE! LIFE!" "But you're only seven," I said

יום רביעי, 19 בנובמבר 2008

יום שני, 17 בנובמבר 2008

Hanging on in quiet desperation is the english way


לא ניתן לתפוס אותי, אני כמו הרוח, אני כמו המים

אני עפה
אני פורחת
אני אוהבת
אני נושמת
אני נושקת
אני מבכה
אני מקנאה


אני כלום.
אני הכל.



יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

Time


וואו ממש עושה לי טוב לכתוב. שני פוסטים ביום? הישג.

אני אוהבת את אוויר הערב הסתווי שכלכך אופייני לרעננה, הוא כלכך מרגיע ושלו.
אני לא רוצה לעשות שיעורי בית, אני רוצה לעוף ולרחף,
או לרקוד עד אובדן התחושה בגוף או לצחוק המון או לצוף במים שקטים.

אני ממש אוהבת את האלבום הזה. למה לא שמעתי אותו עד עכשיו? אבל שמחתי שקיבלתי אותו עכשיו,
שאני באמת יכולה להעריך אותו. כל דבר חדש לאחרונה הוא אירוע ענק מבחינתי,
אני נוגעת לאט בקצה אצבעותיי, בוחנת וממששת, כמו תינוק שרוצה לספוג את כל נפלאות העולם.
אולי ההתבגרות שלי היא דווקא לחזור לתקופת ילדותי,
אולי אני צריכה להכיר את העולם מחדש.
אולי אני צריכה להפסיק לחשוב יותר מדי ופשוט להנות מכל הסובב אותי.

כמה יופי יש בעולם,

איזה כיף לחוות אותו,
ובפעם הראשונה,

להעריך אותו כמו שהגיע לו כל הזמן הזה.











אני צריכה אני רוצה אני אוהבת


שוקו חם
מים שנכנסים לתוך הנעליים בחורף
השמורה של אמא ואבא
מראה חוף הים מהצוק
עיניים עצומות למחצה, מנסות להישאר פקוחות בתוך הגשם
שיעורי ספרות
להריח את השיער שלי אחרי חפיפה
שהעור שלי רך
לק חדש
שרוולים שמגיעים לי עד קצה האצבעות
כפיות
לצחוק
לרקוד
למצוא חולצת פלאנל חדשה
יד שנייה
חיבוק, מגע מאדם אהוב
ארוחה משפחתית
לגעת במצלמה ישנה
להרגיש יפה
לראות נוף שידהים אותי
להיות מופתעת מאקט ספונטני
פרפרים בבטן
אייס שוקו
עשיית מעשה לא שגרתי
להידלק על מישהו
יום שיער טוב
נשיקה מאבא (אם אין ריח של סיגריות)
לשכב על הברכיים של אמא
להשתגע במסיבה
פעולה טובה (לשם שינוי?)
שינה טובה
להרהר




להרגיש אהובה




יום חמישי, 15 במאי 2008

מציפות



היום ראיתי דברים כלכך יפים,
קשה להבין איך זה שיש צורות חיים כאלו בערי הבטון האפורות האלו,
שנשארות לך חקוקות בראש בתוך המרווח שבין האצבעות, שטופות בקרני השמש שמציפות הכל

עד שאין צורות חיים או ערי בטון, או מרווח שבין אצבעות

יום שלישי, 15 באפריל 2008

Truckin


אתמול ישבתי בתחנה, מייואשת מהחום אשר כרך אותי וחדר אל תוכי,
כשהאוטובוס הגיע סוף סוף הרגשתי הקלה עצומה,

התיישבתי לי במושב שעונה על החלון, מולי התיישבה ילדה קטנה עם עיניים גדולות שהסתכלה לכל עבר תוהה,
ואז נרדמה על זרוע אמה, מחפשת נחמה.

מעבר לשמשה הסתכל עליי נער, שואל מי אני בפה סגור.
אך אולי אלו רק גחמות עפעפיי הנואשים לדעת מי מניד אותם.

אח"כ היה קורס, ובערב נפגשתי עם אחיי, אכלתי עם נחום פיצה ואח"כ הלכנו לדבו, יש לו ריצוף נהדר.
לאחר שלא הצלחתי לסבול יותר את הכאבים ברגליים מהנעליים החדשות נחום ייעץ לי פשוט להוריד אותן וללכת יחפה עד לתחנה, הסכמתי איתו וכך הלכתי את שנקין ואלנבי, משום מה לא הרגשתי אפילו טיפת בושה, אלא שיחרור.

-


יום שני, 14 באפריל 2008

הא




-

את הימים האחרונים אני מבלה בנסיעה מתמדת למחוז בעל הים אשר קרוב לביתי, ושקיקה אחר חולצות יפות ביד שנייה,
ומנגל, ובריכה, ויומולדת לאליסה, אני מאמינה ללא ספק שהבית של עינת מצליח לאשר את הסטיגמה המפורסמת על נוער רענני, למרות שזה יותר מדמה לי בוורלי הילס מאשר עיר נידחת במרכז ישראל.

-

אתמול נשארתי בבית, התכוונו לצאת אך עייפות השתלטה, וצר לי, אך ערב סרטי זכויות אדם במרכז הנוער לא פיתה אותי במיוחד במצב רוחי החומרני של אתמול (נו הייתי בטופשופ, ומדדתי דברים שהרבה מעבר לכמות הכסף אשר אני יכולה להרשות לעצמי להוציא על בגדים, ועצבותי גדלה בצורות שלא הייתי יכולה להאמין שבגד יכול לגרום לי.)

-

היום שוב קורס, עוד מעט אלך לאסוף את התמונות מפיתוח, לצערי הייתי צריכה לצלם דיגיטלי ולא עם הזנית, ותוסכלתי מאוד, אך לפי דעתי זה יצא טוב בכל מקרה, בצהריים אקח שוב את ה502 לעבר דרום תל אביב שסיבך את עיניי עד מאוד, ואולי אפגש עם האחים, סה"כ-חופש, יש לי זמן לבזבז, אוהוווו כמה זמן.