יום ראשון, 25 בינואר 2009

אני מותשת לחלוטין.
השבוע האחרון, החודש האחרון,
בכל יום מעמסה רגשית חדשה ואני כבר לא מנסה אפילו לשמור על עצמי.
זהו עולם, שברת אותי.
יש רגעים בהם אני מופתעת מעצמי שאני לא בוכה ואני מרגישה כלכך אמיצה ולא ילדה קטנה,
אבל האמת היא שהאירועים שעברתי באחרונה הם שביגרו אותי למרות שלא באמת רציתי,
ואני מייחלת לחזור לרגעים שקטים.
לא מגיע לי, באמת לא מגיע לי,
אני כבר מעדיפה לחזור להיות עצובה מריבים עם חברות או על בנים או על עצמי,
ולמנוע מעצמי להרגיש את העצב הזה שהוא כלכך כואב ומכביד ואני כבר חלשה מכדי לשאת אותו.
יש רגעים בהם אני מרגישה כלכך לבד ויש רגעים בהם אני מרגישה כלכך מסופקת מאהבה של המשפחה שלי,
או של החברות אבל כרגע אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
אפילו לישון אני לא מצליחה מרוב המחשבות, את הרוגע הקטן הזה של לשים את הראש על הכרית הנעימה,
איבדתי גם את זה כי אני מוצפת בחלומות רעים ומציאות רעה וחיים רעים.


אני צריכה קצת כיף, באמת שכן, למרות שלא נראה לי שכבר יש כזה דבר שהוא כלכך כיפי שישכיח ממני את מה שעובר עליי,
אבל לפחות שיסיח את דעתי לכמה רגעים, שיהיו לי רק כמה רגעים שמחים. זה לא הרבה לבקש, נכון?

בכל העולם הענק הזה, שמלא בכלכך כלכך הרבה יופי. אני נמצאת כאן קטנה, ועלובה. ומותשת, וחסרת כל.
כל הזמן הזה שהייתי שמחה מדברים קטנים שנראים חסרי משמעות לאחרים ולי היו הכל,
אני נכנעת. העולם הרס את זה בי. ואני מקווה שיום אחד אני אחזור להיות כזו.

לפני שהכל התחיל, לפחות באמת, אספתי כמה תמונות שעשו אותי מאושרת, הן עדיין מעלות לי קצת חיוך.


















יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

בא לי לברוח מכאן

כל רגע כאן עושה אותי עצובה קצת יותר

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

בכיתי יותר מדי הבוקר, כואבות לי העיניים

אני צריכה מישהו כל כך. אני לא רוצה להיות לבד עכשיו.

חשבתי שזה קורה רק לאנשים אחרים, שאצלי הכל יהיה מושלם

אמא אמרה לי שבחיים יש גם שמחה וגם עצב

יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

Happy Hanukkah!

http://www.ifeel.co.il/pagemodule/image1/747/29747/380x225.jpg

BEST HOLIDAY EVAAA

שאחזור מהטיול אני ואמא נכין סופגניות ונזריק דולסה דה לצ'ה (דיסטרבינג אך כיפי!)

BTW loving the cherryblossomgirl pics for Xmas

יום שבת, 22 בנובמבר 2008

elbow

















































































My brother and I used to play a game. I'd point to a chair. "THIS IS NOT A CHAIR," I'd say. Bird would point to the table. "THIS IS NOT A TABLE." "THIS IS NOT A WALL," I'd say. "THAT IS NOT A CEILING." We'd go on like that. "IT IS NOT RAINING OUT." "MY SHOE IS NOT UNTIED!" Bird would yell. I'd point to my elbow. "THIS IS NOT A SCRAPE." Bird would lift his knee. "THIS IS ALSO NOT A SCRAPE!" "THAT IS NOT A KETTLE!" "NOT A CUP!" "NOT A SPOON!" "NOT DIRTY DISHES!" We denied whole rooms, years, weathers. Once, at the peak of our shouting, Bird took a deep breath. At the top of his lungs, he shrieked: "I! HAVE! NOT! BEEN! UNHAPPY! MY WHOLE! LIFE!" "But you're only seven," I said

יום רביעי, 19 בנובמבר 2008

יום שני, 17 בנובמבר 2008

Hanging on in quiet desperation is the english way


לא ניתן לתפוס אותי, אני כמו הרוח, אני כמו המים

אני עפה
אני פורחת
אני אוהבת
אני נושמת
אני נושקת
אני מבכה
אני מקנאה


אני כלום.
אני הכל.